<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימנים פ"ח—צ'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ובתפלת ערבית אינו חוזר ומתפלל לפי שאין בתפלת ערבית קדושה ולא חובה לפי' לא יברך הברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהן שיוציא אותו ידי חובתו: ובלילי שבתות אומר בקול רם אחר תפלת הצבור ברכה מעין ז'. ויחיד לא יאמר ברכה זו כ"א ש"צ ולמה תקנו אותה מפני שרוב העם באין להתפלל בליל שבת ובתי כנסיו' שלהם בשדות רחוק מהיישוב ושכיחי מזיקין מפני שלילית מהלכת בלילי שבתות כדאיתא בפ' ע"פ ובית הכנסת עלול שמלאך המות מפקיד שם כליו: והטעם שעושין אותם בשדות לפי שהיו מתקבצין בתוכו בעלי השדות עם פועליהם בשעת התפלה. ויש מי שנתאחר לבא ולא השלים תפלתו ואם ישאר לבדו בב"הכ יבא לידי סכנה לפיכך מתפלל אותה כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים המתאחר ויצא עמהם. לפיכך י"ט או י"ה או ר"ה שחלו להיות בשבת אין מזכירין בברכה זו ענין היום לפי שאין בהם (כניסה) [סכנה] אלא בשביל שבת וחותם בה מקדש השבת בלבד. ובליל ראשון של פסח שחל להיו' בשבת אין אומרי' אותה כלל לפי שהיא לילה המשומר ובא מן המזיקין.
